מכלב בעייתי לכלב דוגמן
עם כמה כלבים נראה שהכל אבוד כשזה מגיע לחינוך. מה שנקרא כלבים בעייתיים מציפים את בעליהם ולעתים קרובות קשה להחזיק אותם. אבל עם אימון אינטנסיבי, אפילו במקרים הקשים ביותר ניתן לעזור. מאלפת הכלבים פרדיטה לוב-שוירמן מספרת את סיפורו (המוצלח) של הכלב הבעייתי מאקולו.
מאקולו ("הגדול" בשאנגאן, שפה אפריקאית), לשעבר אסטור, מגיע במקור מבית המחסה לבעלי חיים בפולדה, שם ויתרו עליו בגלל מותו של הבעלים. הוא גם הוצב בפולדה פעם אחת, אבל חזר בגלל תקרית נשיכה. עכשיו עצות טובות היו יקרות, כי מאקולו נשך את האנשים - כלב בעייתי טיפוסי. זה היה כמעט בלתי אפשרי לעשות בחיי היומיום של מקלט בעלי חיים, מכיוון שכלבים עם אפקטים מיוחדים כאלה זקוקים לטיפול מיוחד מאוד ולאימון יומיומי.
אז, בינואר 2015, אסטור הגיעה לפרויקט "Start ins - Neue - Leben" באקדמיה שלי לכלבים. הוא נשך אם רצית לגעת בו, אם התקרבת לאוכל, אם הוא רצה שמיכה, אם הוא בדרך כלל קם קודם כף רגל שמאל. הוא היה אמין במה שעשה. הוא טס בקביעות "מסביב לאוזניך" בכל מיני מצבים.
מאיפה ההתנהגות הזו?
מאקולו לא חווה מגבלות ואיסורים רבים בחייו הקודמים ופשוט הפך לנסיך. מבחינתו: "איפה שאני נמצא מלפנים" ועוד "הכל בפקודתי". מי שמתנגד לזה יחזיק לו אצבעות. כך הפך כלב נורמלי מאוד עם חלק של נטייה לטרייר למה שנקרא כלב בעייתי. כמובן, ישנן סיבות אחרות לכך שכלבים מתחילים לנשוך, אבל זה מעבר לתחום המאמר הזה.
אילוף עם הכלב הבעייתי
למקולו היה חרטום ואני והצוות שלי התאמנו איתו מדי יום. מצד אחד הוא הכיר גבולות ומצד שני שאנחנו לא חולקים על הטרף שלו. לא שפטנו את התנהגותו לרעה ולא עשינו אותה חשובה. עם זאת, לא משכנו את האצבעות כשהוא זרק זעם נוסף. קצת הפסקנו את ההתנהגות שלו עד שהוא נרגע.
בדרך זו, מבלי לאבד פנים, הוא למד בהדרגה לסמוך עלינו, בני האדם. הוא הרגיש בנוח בסביבה בטוחה וקיבל הרבה "שבחים לטובה". בהדרגה הוא החל ליהנות מקרבה. במיוחד מהעוזר שלי סילק. עד מהרה הורשה לה להבריש אותו ואפילו לתפוס את הקולר שלו, דבר שהיה כמעט בלתי אפשרי עם כלבים אחרים.
ילדים מזהים זה את זה במעבר
וכך התקיימו עוד ועוד פגישות בין סילק למקולו. הם חיבבו זה את זה, כיבדו זה את זה. היקום התערב ונתן לרטריבר הצ'ספיק המפרץ "כסף" של סילק ללכת, והשאיר מקום לכלב חדש בביתו ובליבו של סילק. המקום הזה היה שייך כעת ל-Makulu, שעבר לגור איתה לחג המולד 2015.
המעבר עבר כמעט ללא בעיות. גבולות נוסו והוצבו בצורה מוכשרת מאוד על ידי סילק. הוא התקבל באהבה אך לא התייחסו אליו כאל נסיך. מאקולו לבש תחילה לוע מטעמי בטיחות, שנעלם במהרה לתוך מגירה.
כמובן שמקולו לא נרפא לנצח - אין, כי האופי, הניסיון, חשובים. השניים מסדרים את עצמם כמעט בצורה מושלמת. סילק יודע שלא חייבים לגעת בו בסביבות זמן האכילה והוא יודע שעליו להתנהג ולכבד גבולות. אמון הוא הכל והסוף למערכת היחסים - ושניהם הצליחו לבסס אותו. כשאתה רואה את השניים, לא תחשוב שמקולו היה פעם כלב בעייתי כזה.
המיני נסיגה
לאחרונה, מאקולו שקע בבור עכבר, לא מודע לעולם הסובב אותו. סילק מיהר ורצה להרחיק אותו משם כי אי אפשר היה לדבר איתו. באותו רגע הוא עף לעברה ותפס אותה רק קצת עם שן. לו היה רוצה, היד הייתה נראית אחרת. לעולם אסור לשכוח מאיפה הם באים ולעולם לא להיות רשלניים. כלבים לומדים כל חייהם וכל הזמן שואלים: "האם אתה עדיין כשיר?"
החיים עם מאקולו
Silke, Makulu ושני כלבי Silke האחרים חיים רגועים מאוד יחד. כלב שסומן כ"מסוכן" רץ כעת כמעט באופן בלתי בולט לאורך החיים. במצבים צמודים סילק מגן בהתחשבות עם לוע. השניים מאושרים יחד ואני מאחל להם עוד הרבה שנים מאושרות.
האושר הכי גדול שלי הוא לראות כשאנשים מטפלים בכלבים שאף אחד לא רוצה יותר או שנמחקו. לכל אחד מגיעה הזדמנות שנייה.
