רצועות כלב: הבדלים במבט אחד
רצועת כלב נבונה היא חלק מהציוד הבסיסי של בעל כלב. אבל אם אתה עומד מול מדף בחנות מתמחה או גולש באינטרנט, לעתים קרובות אתה כמעט המום מהמגוון. גלה כאן באילו סוגים שונים של רצועות לכלבים יש להבחין.
לטווח רצועות הכלב
חומרים שונים
ראשית, הבה נציג את שלושת החומרים הנפוצים ביותר ונדבר על היתרונות והחסרונות; רצועות ניילון לכלבים הן הרצועות הנפוצות ביותר בקרב בעלי כלבים. קווים אלו הם זולים יחסית ובדרך כלל מתפקדים היטב. מה שנחמד במיוחד עבור אנשים מודעים לעיצוב הוא שהקווים זמינים בצבעים שונים ועם דוגמאות שונות. הצד השלילי, לעומת זאת, הוא שהבד לרוב חלקלק למדי והרצועה יכולה לחמוק דרך היד כל כך מהר. יש לך אחיזה טובה יותר עם רצועות עור, שבדרך כלל - בגלל המחיר הגבוה יותר - גם מעובדות טוב יותר. כמובן, זו לא נקודה כללית, אלא לעתים קרובות התפרים של קווי ניילון לא ממש צמודים. רצועת העור יציבה מאוד כמוצר טבעי ובטיפול טוב - כמעט בלתי אפשרי לקרוע. הטיפול כאן הוא משימון העור, המבטיח עמידות טובה ושומר על גמישות החומר. בבחירת הרצועה הנכונה, עליכם לקחת בחשבון את המשקל והחוזק של הכלב שלכם.
לבסוף, לרצועת השרשרת, שהיא הרבה פחות נפוצה משני סוגי הרצועה הקודמים. רצועות אלו מורכבות מחוליות עדינות פחות או יותר ובסופן ישנה לולאת עור/בד להיאחזות בה. רצועה כזו נראית טוב, אך אינה מתאימה לכלבים גדולים. בנוסף, לא ניתן לגוון את אורך הרצועה, שכן החוליות מחליקות מהיד כשמחזיקים אותה קצרה ואין לך "שליטה" מלאה על הכלב.
סוגים שונים של רצועות לכלבים
הרצועה הפופולרית מכולן היא הרצועה. לרצועה זו יש קרבינה בשני הקצוות וטבעות משולבות במספר מקומות. מבנה זה מאפשר להצמיד קרבינר לקולר ואחד לטבעת כזו. כך נוצרת לולאה אשר, בהתאם לגודלה, יכולה לשמש כרצועת יד או ללבוש סביב הכתפיים, ומכאן השם "רצועת גלימה".
בהמשך אנו מגיעים לקווי מוקסון, הידועים גם כקווי רטריבר, החלקה או שביל שדה. לרצועות כלבים אלו אין קרבינר המחובר לקולר (הקולר), אלא יש טבעת שדרכה מושכים קצה אחד של הרצועה. את הלולאה שנוצרת מחליקים על ראשו של הכלב ומשמשת כתחליף לקולר. רצועות אלו זמינות עם או בלי מה שנקרא "עצור": רכיב זה משמש כדי להבטיח שהלולאה על צוואר הכלב לא תתכווץ בלי סוף והכלב לא יכול להיחנק כאשר הרצועה נמשכת. קווי מוקסון זמינים באורכים ובחומרים שונים.
לעתים קרובות רואים גם רצועות גמישות או נשלפות, אבל הן כבר לא הטרנד הגדול. לרצועות כלבים אלו מנגנון פיתול הממוקם בבית שהכלב מחזיק בידו. טכניקה זו מגלגלת אוטומטית את הרצועה כשהמרחק פוחת ומתנתקת כשהכלב מתרחק. ניתן גם להגביל את טווח התנועה ברוב הגרסאות על ידי הגבלת האורך האפשרי בלחיצת כפתור. היתרונות של קו זה הם שהוא לא יכול יותר לצנוח ולכן נשאר נקי גם בשדה הבוצי. החיסרון, לעומת זאת, הוא שאין לך אותה שליטה על הכלב כמו ברצועה "רגילה", אותה ניתן להאריך או לקצר ידנית.
קווים מיוחדים
את "המדריך הקצר" אפשר למצוא הן בתערוכות ותערוכות של כלבים, ולעתים רחוקות יותר אצל ציידים. רצועה זו פשוטה בבנייה ואורכה פחות מ-15 מטר. יש לו רצועת יד בקצה אחד וקארבינר בקצה השני, כך שהוא לא נותן למטפל הרבה מרחב התנועות. לכן הוא פחות מתאים לטיולים רגילים, אלא לאירועים בהם הכלב צריך ללכת ברציפות. קטגוריה זו כוללת גם את קו התצוגה, שגם הוא דק מאוד ולרוב מעוטר באבנים וכדומה. זה לא צריך להסיח את דעתו מהכלב, אבל עדיין לא להיראות משעמם, כך שהצוות יחתוך דמות יפה בתערוכה. הבעיה כאן היא שהכלב נחנק ברגע שהוא רוכן אל הרצועה. לכן, זה לא מתאים לטיול.
ל"קו ההצלה", לעומת זאת, יש צווארון משולב. הסגירות עשויות לרוב מחומרים שאינם משמיעים קולות נקישה של מתכת - צופר היא בחירה פופולרית. הודות לקרבינר מיוחד ניתן לשחרר את הרצועה גם במתח, כשהצווארון נשאר על הרצועה. ניתן לשחרר את הכלב במהירות ובשקט ואינו מסתכן בהסתבכות בקולר.
קו הגרירה עדיין נמצא בשימוש בתדירות גבוהה יחסית. קווים אלו מאופיינים באורכם, שהוא בדרך כלל 5 - 10 מ'. יש סוגים עם ובלי רצועת יד ועם קצת מיומנות אפשר להכין אותם גם לבד. רוב הזמן הוא רחב יותר מקווים רגילים, כי הוא צריך לעמוד יותר בגרירה על הקרקע. הוא משמש לעתים קרובות בעבודות מעקב מכיוון שהוא נותן לכלב מספיק חופש למרות היותו ברצועה. זה בדיוק מה שמנצלים בעלי כלבים שיש להם כלבי ציד. עם זאת, מכיוון שבדרך כלל זה לא רצוי, רצועה כזו היא דרך טובה לשמור על הכלב בשליטה, אך במקביל לאפשר לו לרוץ חופשי.
