ארנבת וארנבת: לזהות את ההבדלים

לארנב יש מקום קבוע בהיסטוריה של האגדות והאגדות. "מייסטר לאמפ" ממלא תפקיד חשוב בניסוחים, בסיפורים וכמובן בתפקידו בתור ארנב הפסחא. ארנבות נוכחות גם בספרות: עם "Watership Down" יצר ריצ'רד אדמס יצירת מופת עם ארנבים בתפקיד הראשי. אבל האם אתה יודע את ההבדלים בין ארנבת לארנב?

בלבול מונחים כבר קיים בשפה הדיבורית: בז'רגון של מגדלי ארנבות, ארנבות נקבות מכונות "ארנבות". מונח נפוץ אך מטעה לארנבות בית הוא "שפן אסם". "ארנבות ארנבות" הן ארנבות שמבנה הגוף שלהן גדל כדי להידמות לארנבות. הכלאות בין ארנבות בר וארנבות בלתי אפשריים מבחינה ביולוגית. הארנבים המבויתים שלנו הם צאצאים של ארנבות בר ומגיעים באינספור צבעים וגזעים. לעולם לא תראה ארנבות כחיות מחמד: הם נמצאים ברשימה האדומה של מינים בסכנת הכחדה בגרמניה.

מה ההבדל?

ארנבות, כמו ארנבות, שייכות למסדר דמוי הארנבות ולמשפחת "הארנבות האמיתיות". מבחינת ההיסטוריה של הסוג, ארנבות וארנבות הם קרובי משפחה רחוקים, כל אחד עם המין שלו.

אם תסתכל על ארנבות וארנבות, תראה את ההבדלים: ארנבים הם קטנים וחסויים, בעוד הארנבות הן חיות גדולות ודקות יותר. לארנבות יש אוזניים ארוכות יותר מאשר לארנבים. גם הרגליים ארוכות ושריריות יותר. ארנבות הן בדרך כלל בודדות, בעוד הארנבות חיות בקבוצות גדולות יותר.

מאיפה מגיעים ארנבות וארנבות?

בהתחלה, ארנבות חומות היו קיימות רק בעולם הישן. עם בני אדם הם הגיעו לניו זילנד, אוסטרליה, דרום אמריקה ובמקומות איים כמו אוקיאניה. ארנב הבר - אב של ארנבת הבית - מגיע במקור מחצי האי האיברי ומאזור קטן בצפון אפריקה. כיום הוא מופץ ברחבי אירופה, למעט צפון סקנדינביה, והתאזרח גם בדרום אמריקה ובאוסטרליה.

באזורים עירוניים עם שטחים ירוקים, הארנבים מרגישים בנוח בתור חסידי תרבות – בפארקים ובבתי קברות הם גורמים לפעמים לצרות בתיאבון הגדול שלהם. ארנבות הסתגלו מצוין גם לבתי הגידול שלהם. למעט אנטארקטיקה, הם חיים כיום בכל מקום על פני כדור הארץ, בטונדרה כמו גם באזורי יער טרופיים. אף על פי כן, הארנב הוא חיית בר בסכנת הכחדה בארץ זו. בשל החקלאות, בתי הגידול הטבעיים של בעלי החיים הולכים ומצטמצמים בחדות. זו בהחלט אחת הסיבות לכך שביולוגים צופים יותר ויותר בארנבות באזורים פרבריים ובשטחים ירוקים עירוניים כבר זמן מה.

קנאי חוץ ומומחי הנדסה אזרחית

שלא כמו ארנבות, ארנבים חיים בקבוצות משפחתיות גדולות יותר ובונים מאורות המחברים אותם עם מערכות מנהרות נרחבות. פעילות החפירה שלהם אינה בלתי בעייתית, למשל כאשר הם "מאכלסים" דייקים. ארנבים הם קרפוסקולריים. אם אין סכנה מיידית, תוכלו ליהנות גם משיזוף מרגיע.

הארנבת הגדולה משמעותית אינה מהנדס אזרחי מוכשר. הוא מחפש מחסה מתחת לשיחים, בעשב גבוה או בנקיקים בסלעים. שם הוא יוצר חלל שנקרא "סאסה". אורח חיים חשוף זה הוא גם הסיבה לכך שהחיות הצעירות עוזבות את הקן מוקדם.

מה אוכלים ארנבות וארנבות?

ארנבות וארנבות מסכימים על תזונתם: שניהם אוכלי עשב טהורים וניזונים מירוקים בצורת דשא, עלים, שורשים ועשבי תיבול. בזמנים עניים ובחורף, הם אינם מזלזלים בקליפת העצים.

דמיון נוסף ניתן למצוא בדרך תמוהה של עיכול. אף אחד מהחיים לא מייצר אנזימים מפיצלים תאית, ולכן התסיסה במעי הגס חייבת להתבצע. הצואה שנוצרת שם, עשירה בויטמינים, נאכלת שוב כדי לפתוח את החומרים המזינים.

כשהמצב נהיה קשה: בריחה של ארנבים ומקום מסתור במרתף

חברו גם אויבים: טורפים כמו שועלים, עופות דורסים וקורווידים הם בין הטורפים של ארנבות וארנבות. אם שודדים נמצאים בקרבת מקום, ארנבים מזנקים לתוך המאורה התת-קרקעית שלהם, שממנה הם אף פעם לא מתרחקים מדי. ארנבים, לעומת זאת, מחפשים את ישועתם על ידי בריחה. הם בורחים מהתוקפים במהירות הבזק ומראים את הסטייה האופיינית. הודות לסיבולתם, הרצים למרחקים ארוכים בדרך כלל מתגברים על רודפיהם. הם מגיעים למהירויות שיא של 70 קילומטרים לשעה וכוח קפיצה של שני מטרים. מרשים, לא?

כיצד מתרבים ארנבות וארנבות?

ארנבות וארנבות פעילים בלילה ובשעות בין הערביים, ובעונת ההזדווגות ניתן לצפות בהם גם במהלך היום. ארנבים זכרים - הדולרים - מארגנים "קרבי אגרוף" מרהיבים בזמן הזה כדי לגרש יריבים. נקבות ארנבות יכולות להביא צעירים מספר פעמים בשנה. עונת ההזדווגות נמשכת מינואר עד אוקטובר. לאחר תקופת הריון של 42 יום, שנתיים עד שמונה, במקרים חריגים עד 15, נולדים גורים. ארנבונים קטנים ממריאים מיד לאחר הלידה: הם נולדים עם פרווה ועיניים פקוחות ומסוגלים לעזוב את הסאסה לאחר זמן קצר.

עונת ההזדווגות של ארנבות בר משתנה בהתאם לאקלים שמסביב. הם מפצים על השיעור הגבוה של תמותת הצאצאים בשיעור רבייה מוגבר וממש מתרבים כמו ארנבות. לאחר תקופת הריון של ארבעה עד חמישה שבועות, האם הארנבת יולדת חמישה תינוקות עירומים חסרי אונים בממוצע - חמש עד שבע פעמים בשנה! הקטנים הם צואת קן: הם פותחים את העיניים רק לאחר עשרה ימים, עוזבים את קן הלידה בגיל שלושה שבועות ומניקים עד השבוע הרביעי.

עם אילו סכנות מתמודדים ארנבות וארנבות?

פוקס ושות' אוהבים לאכול ארנבות וארנבות. אבל טורפים הם בשום אופן לא האיום הגדול ביותר על המנצ'רים.

מחלות כמו המחלה הוויראלית מיקסומטוזיס ומה שמכונה מגפת סין עלולות להשפיע על להקות שלמות של ארנבות וגרמו לירידה הרסנית באוכלוסיה בעבר. הדבר המפחיד הוא שנגיף ה-Myxomatosis שוחרר בכוונה על ידי בני אדם בשנות ה-50. הוא נועד לרסן את אוכלוסיות הארנבים. עם זאת, הנגיף התפשט ברחבי אירופה והוא עדיין קוטל עיקרי של ארנבות בר כיום. הארנב חסין במידה רבה מפני הנגיף.

אבל גם לו קשה. היעדר קרקעות שקעים ומסדרונות גבול מקשים על מציאת טריטוריה והחזקתה. סטטיסטית, בסביבות 50 ארנבות לכל 100 דונם של אדמה היו נפוצים בתחילת המאה, עם שינויים חזקים במדינות הפדרליות. הציידים צופים גם בירידה באוכלוסיה: רודפים אחרי הארנבת כציד קטן באמצעות ציד חבטות ומסתרות. מספר הירי נמצא בירידה במהלך שלושים השנים האחרונות וירד ביותר ממחצית מאז שנות ה-80. למרות מעמדם בסכנת הכחדה, ארנבות עדיין ניצודות. העונה הסגורה של הארנב נמשכת מה-15 בינואר עד ה-1 באוקטובר; בתקופה זו הם מגדלים את הצעירים שלהם.