חתולי רחוב: ראיון עם העמותה להגנת החתול
לפי הערכות, חיים בגרמניה כ-2 מיליון חתולי רחוב. עיריות רבות הכניסו אפוא כעת סירוס חובה לחתולי חוץ - הדרך היחידה להתמודד עם הבעיה לצמיתות. אבל מה קורה לתועים? עמותות להגנת בעלי חיים כמו עמותת אסן להגנת חתולים מטפלות בבעלי החיים, מסורסים אותם, נותנים להם טיפול וטרינרי ומאכילים אותם. נפגשנו עם העמותה להגנת חתולים לראיון ואפשרנו לבקר בתחנת האכלה.
כך חיים חתולי רחוב
עם אוזניים זקורות ועיניים גדולות, החתולה בלאקי ממהרת אל מקום ההאכלה שלה מתחת לקרוואן החונה. שישה חתולי רחוב האכלו כאן מאז שנולדו. החתולים, שגילם כיום בסביבות 12 שנים, הם ילדיו של חתול לא מסורס שמסתובב חופשי. הם נולדו בחוץ: תועים אמיתיים שמתקשים להתרגל לנוכחות של בני אדם. גם היום אפי הפרווה חשודים. ברגע שאנחנו מתקרבים אליהם יותר מדי, הם בורחים. רק לילי הלבנה סובלת את נוכחותנו, אבל ממשיכה לתת לנו מבטים חשודים בזמן שהיא אוכלת. טוב שהמתנדבים יטפלו בחתולי הרחוב. אבל מאיפה בעצם מגיעים כל חתולי הרחוב האלה? ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור להם? הקצננשבונד ענה על שאלותינו.
ראיון עם העמותה להגנת חתולים
איך זה שיש כל כך הרבה חתולי רחוב בגרמניה?
עמותת הגנת חתולים: חתולי רחוב הם חתולי בית פרא או יורדים מהם. אז מישהו תמיד אשם. הם לא נופלים מהשמיים. או שהחתולים לא מסורסים בזמן ואז בורחים, או שהם ננטשים על ידי בעליהם בגלל שהם מעצבנים, חולים או בהריון. בחוץ, אם הם שורדים, הם מולידים את צאצאיהם וממשיכים להתרבות.
לאילו סכנות חשופים תועים? ממה הם סובלים?
קצננשבונד: הם סובלים כי אין להם קורת גג. במיוחד בחורף הקור והרטיבות מפריעים להם. כשקר להם, הם לרוב זוחלים לתוך מכוניות, לתוך תא המנוע או יושבים על הצמיגים. שם הם מוגנים. התנעת המנוע גורמת לרוב לפציעה חמורה.
גם רעב הוא בעיה גדולה. תת ההיצע מוביל למחלות שהופכות את בעלי החיים לחסרי אונים עוד יותר. חתולים אינם יכולים לטפל בעצמם בחוץ ללא עזרה אנושית.
מה דעתך על החתולים מהמזון שאנו מבקרים היום?
קצננשבונד: מדובר בשישה חתולים, שכולם נולדו בחוץ לפני כ-12 שנים. הם צאצאים של חתול בית. החתולה הזו גרה בעיקר בחוץ, גם מלכלכה שם, אבל הביאה את ילדיה רק כשהם היו גדולים מכדי לאלף אותם. מקלטים לבעלי חיים אינם ששים לקלוט בעלי חיים כאלה, שהם אינם יכולים לאמץ. מי שהולך לשם רוצה חתול מאולף. לכן שחררנו את החתולים לאחר הסירוס. כי חתולים בני חצי שנה שהשתפרו בקושי ניתן להחזיר אותם.
הסיפור הזה בהחלט לא ייחודי, נכון?
קצננשבונד: לצערי לא. למקלטים לבעלי חיים ולעמותה להגנת החתוליםיש בתי אומנה, אבל אנחנו לא יכולים לערום את החיות. זה מאות. במהלך למעלה מ-40 שנות פעילות העמותה להגנת חתולים, אכן השגנו הרבה, עשינו הרבה עבודה חינוכית, אבל אנחנו מופתעים שאחרי כל כך הרבה שנים חיות עדיין נולדות בחוץ ואז הופכות פראיות. ואנחנו לא יכולים להשתלט על זה. החיות שאנו מעבירים לאחר מכן מסורסים, אבל זה לא נעצר שם. עד היום אנחנו ממשיכים לקבל טלפונים: הנה המלטה, יש המלטה. ואם הקריאה מגיעה מאוחר מדי ולבעלי החיים אין מגע אנושי בשבועות הראשונים, אז קשה לאלף אותם.
כיצד ועד איזה גיל ניתן לאלף תועים?
עמותת להגנת חתולים: בדרך כלל עד השבוע השמיני לחיים. בחריגים נדירים גם עד גיל שנתיים. למרות שגם בעלי חיים מבוגרים יותר הופכים לבטוחים יותר עם הזמן, הם בהתחלה מפחדים מאנשים. ניתן לתפוס אותם רק עם מלכודות חיות ולטפל בהם עם כפפות. בבתי האומנה אנחנו מנסים לאלף אותם ולהרגיל אותם לאנשים. מדובר בתהליך ארוך שדורש הרבה סבלנות. לפעמים זה מתסכל. אנחנו עסוקים בחתולים מספר שעות ביום. קודם כל לנקות הכל ולהאכיל אותם. ואז אנחנו מנסים לגרום להם לאכול מהיד שלך. זהו הצעד הראשון לגרום להם להבין שהאדם אינו רשע. אנחנו משחקים איתם ומבלים איתם זמן. אבל לפני שיש לך את אמון החתולים, זה לוקח הרבה זמן. הם עברו הרבה.
אילו בעיות יש כשמאמצים חתולי רחוב לשעבר?
עמותת להגנת חתולים: לחתולי רחוב קשה מאוד להתמקם בכל מקום. לעתים קרובות הם מנסים לחזור לטריטוריה הישנה שלהם. גם החיות שסירסנו מזוהות כולן. בעבר עם קעקוע, עכשיו עם שבב. אבל זה קורה שוב ושוב שהחיות בורחות.
החיות שלא ניתן לאלף ולאמץ משוחררות לאחר הסירוס ומטופלות בתחנות ההאכלה. איך בדיוק עובדת ההאכלה?
קצננשבונד: זה הרבה עבודה. לא משנה מה מזג האוויר, עלינו לקום מוקדם בבוקר ולהאכיל את החתולים. כל יום. אבל זה מאוד משמח כשאנחנו מגיעים לתחנות ההאכלה והחתולים כבר רצים לקראתנו. הם מחכים לנו כל יום. זה חשוב מאוד: החיות המוחזרות לתחנת ההאכלה כשהן מסורסות חייבות להמשיך בטיפול. רוב האנשים חושבים שחתול שחי בחוץ יכול לדאוג לעצמו. היא לא יכולה. בקושי נשארו עכברים, בקושי נשארו חולדות, או שהם מורעלים והחתול מת מזה.
אילו בעיות יש בטיפול בחתולי רחוב?
העמותה להגנת חתולים: המשוטטים חיים ביערות, בנכסים נטושים, בחצרות ובאתרי מפעלים ישנים. לרוב נאסר עלינו להאכיל אותם ברכוש פרטי, ומקומות השינה שלהם נלקחים או נהרסים. בעיה נוספת היא שונאי חתולים שרוצים למנוע מאיתנו לטפל בבעלי החיים. הם זורקים את הצלחות, אז אנחנו מאכילים אותם רק בצלחות נייר ונצמדים אליהם עד שהחתולים אוכלים. בקבוקים שנדפקו בצנצנות חלב, מנקי כלור בקערות, ראינו כמעט הכל.
מה יכולים חובבי בעלי חיים לעשות כדי לעזור לחתולי רחוב?
קצננשבונד: תרומות מזון וכסף לעמותות למען בעלי חיים עוזרות מאוד. להיות פעיל בעמותה כזו ולתמוך בעוזרות יהיה כמובן אידיאלי.
אחרת, תמיד טוב לפקוח את העיניים במקום להסתכל הצידה. אם תמצא תועה בשכונה שלך, עליך לדווח על כך מיד למקלט לבעלי חיים או לרווחת בעלי חיים. ואז הם יכולים לטפל בזה. ניתן גם להקים מגורים לחתולים. במקרה הטוב, יש להם גג וחור כניסה קטן. הם צריכים להיות מרופד עם קש כדי להרחיק את הרטוב ומבודד באופן אידיאלי עם לוחות קלקר. מי שמחליט להאכיל את החתולים בעצמו צריך לזכור שזו משימה מייגעת שיש לבצע אותה בעקביות. כי ברגע שהחתולים מסתמכים על ההאכלה, כמובן, אי אפשר פשוט להפסיק אותה. יש כאן גם סכנה שבעצם אתה מאכיל רק את החתול של השכן.
כיצד ניתן להבחין בין משוטטים לבין חתולים אחרים שמסתובבים חופשי?
עמותת הגנת חתולים: זה לא קל. אסור להאכיל חיה מאולפת שמגיעה לעיתים קרובות. זה יכול להיות שייך למישהו. אם אתה רואה חתול באותו מקום שוב ושוב, אתה יכול לשאול את השכונה מי הבעלים שלו. אם אף אחד לא מכיר את החיה, עליך להתקשר לאגודה להגנת החתולים או למקלט החיות. זו האפשרות היחידה. או אם אתה רואה שחתולים חולים או כחושים, אז אתה צריך לטפל בזה. התקשר תמיד לארגון רווחת החתולים או למקלט לבעלי חיים כדי שיוכלו לקחת אותם לווטרינר. לתפוס את זה כמעט בלתי אפשרי. גם חתלתול קטן או אמא עם גורים צפויים להיות משוטטים. כי לחתולים קטנים אין מקום בחוץ. הם לא יכולים לשרוד בחוץ בכלל. יש לדווח על כך לרווחת בעלי החיים בהקדם האפשרי.
אם אתה רוצה לתמוך ב- katzenschutzbund essen, אתה יכול לגלות עוד כאן.
