דרמטומיוזיטיס אצל כלבים

דרמטומיוזיטיס אינה שכיחה כמו מחלות אחרות שכלבים עלולים לחלות בהן, אך זהו מצב חמור המשפיע על העור והשרירים של גזעים מסוימים של כלבים. הכרה במחלה זו יכולה לסייע בטיפול מוקדם ולכן לשמור על נוחות לכלב עם דרמטומיוזיטיס למשך תקופה ארוכה יותר.

מהי דרמטומיוזיטיס?

מאובחנת גם באנשים, דרמטומיוזיטיס נחשבת למחלה תורשתית או גנטית. זה לא לגמרי מובן אבל אנשי מקצוע וטרינרים מכירים בזה כמצב חיסוני המשפיע על השרירים והעור של כלבים. זה גורם למגוון של תסמינים, אבל נגעים בעור נראים לרוב. נראה כי גורים שמפגינים תסמינים של דרמטומיוזיטיס נפגעים בצורה חמורה יותר מכלבים בוגרים שמפתחים אותה.

תסמינים של דרמטומיוזיטיס אצל כלבים

בדרך כלל מזוהה על ידי נגעים קרומים ודלקתיים בפנים או באוזניים, תסמינים של דרמטומיוזיטיס יהיו בדרך כלל בעיות עור או שרירים. נגעי עור יכולים להיות כואבים, לדמם ולהישאר על הפנים או להתפשט בכל הגוף, אך חומרת המחלה תשתנה מכלב לכלב. לעתים קרובות בעלים מדווחים בתחילה על פצעים על פני הגורים שלהם, אך לעתים קרובות מתעלמים מלכתחילה מהסימנים או אפילו לא שמים לב אליהם. לחלק מהגורים תהיה ירידה במסת השריר, יהיו חלשים ורדודים, ואפילו יהיו להם בעיות בבליעה עקב מצב המכונה מגה-וושט. חלק מהכלבים עם מגה-וושט יצטרכו להאכיל בישיבה זקופה או שהם לא יוכלו לשמור מזון בגופם מה שהופך את הסימפטום הזה לקשה לניהול. כאשר חולשת השרירים נמשכת בכלבים יתפתחו שיתוק פנים, נוקשות וקשיי הליכה.

הופעת דרמטומיוזיטיס אצל מבוגרים היא נדירה ולכן מדובר בעיקר במחלה של גורים. הסימפטומים עשויים להופיע כבר מגיל שבעה שבועות, אך בדרך כלל נראים עד שהגור מגיע לגיל שישה חודשים.

גורמים לדרמטומיוזיטיס

הסיבה לדרמטומיוזיטיס למרבה הצער אינה מובנת עד הסוף אך ידוע כי מדובר במצב תורשתי שעובר מכלב לכלב ב-DNA שלהם. ישנה נטייה משפחתית ברורה, כלומר אם לכלב הורה יש דרמטומיוזיטיס, סביר להניח שהוא יעבור לצאצאיו. מחקרים מסוימים חושדים שחיסונים, חשיפה לאור UV וטריגרים סביבתיים אחרים עשויים אפילו לשחק תפקיד בהתפתחות מחלה אוטו-אימונית זו אצל כלבים. דרמטומיוזיטיס נחקרה הן בבני אדם והן בכלבים במשך עשרות שנים ונראה שהיא דומה מאוד בשני המינים השונים.

יחס

טיפול סימפטומטי מסתמך מאוד על כלבים עם דרמטומיוזיטיס. אין תרופה למחלה תורשתית זו, ולכן המטרה היא פשוט לשמור על הכלב כמה שיותר נוח לכמה שיותר זמן. תרופות וויטמינים המשמשים לטיפול בדרמטומיוזיטיס עלולים להתייקר, וטיפול בבית עלול להפוך לאינטנסיבי של עבודה.

פנטוקסיפלין, ויטמין E, פרדניזון, אזתיופרין וציקלוספורין הן אפשרויות נפוצות לטיפול בדרמטומיוזיטיס. הימנעות מחשיפה לאור UV ופעילויות שעלולות לפגוע עוד יותר בעור חשובות גם הן. טיפול אחר בבית עשוי לכלול מתן סיוע בהאכלה לכלבים המתקשים לבלוע ושימוש בשמפו מיוחד בזמן הרחצה.

כיצד למנוע דרמטומיוזיטיס

קיימת בדיקה גנטית לבדיקת כלב לגבי רמת הסיכון לפתח דרמטומיוזיטיס, אך זו למרבה הצער לא יכולה לעזור לכלב שנמצא בסיכון גבוה. גידול סלקטיבי הוא הדרך הטובה ביותר למנוע דרמטומיוזיטיס בגזעים בעלי נטייה נטייה של כלבים. אין לגדל כלבים שאובחנו עם דרמטומיוזיטיס, יחד עם קרוביהם מדרגה ראשונה, על מנת להפחית את הסבירות להעברת הגנטיקה להתפתחות דרמטומיוזיטיס.

יש לדון עם הווטרינר שלך על חיסונים (אך לא בהכרח להימנע) כדי לקבוע מה הכלב הספציפי שלך צריך. יש לעקוב גם אחר חשיפה לאור UV ושינויים סביבתיים קיצוניים במקרה שאלו עלולים להיות טריגרים להתפתחות דרמטומיוזיטיס אצל כלבים בסיכון.

אילו גזעים נוטים לדרמטומיוזיטיס?

אצל כלבים נראה כי דרמטומיוזיטיס מבודדת בעיקר לכלבי רועים קולי ושטלנד, אך כמה גזעים אחרים דיווחו על תסמינים דומים. גזעים פוטנציאליים אחרים אלה שעשויים להתפתח Dermatomyositis כוללים צ'או צ'או, פמברוק וולשית Corgis, לייקלנד טרייר, רועה גרמני, Beaucerons, Kuvasz, ו גזעים מעורבים איתם.

אבחון

ביופסיית עור היא השיטה הנפוצה ביותר לאבחון דרמטומיוזיטיס אצל כלבים. לצורך ביצוע ביופסיה, נלקחת דגימה של נגע עור ומוערכת במעבדה. דגימת עור זו תיבדק במיקרוסקופ. כדי להשיג ביופסיה זו, ככל הנראה ייעשה שימוש בהרגעה או בהרדמה מקומית. אחרים במחלות עור, כולל שחין ו גזזת, ניתן גם לשלול על ידי ביצוע בדיקות אחרות לפני ביופסיה בעור. במקרים נדירים, ניתן לבצע ביופסיית שריר ובדיקה הנקראת אלקטרומיוגרמה כדי לאבחן דרמטומיוזיטיס.