איך הקורונה שינתה את חיי עם חתול
יום סוער מגיע לסיומו. בדומה לימים שלפני כן, הוא הביא לי רכבת הרים מרגשת עם חלק גדול של דאגות, לפעמים קצת ייאוש, אבל גם מפגשים (וירטואליים) שנגעו ללבי ונתנו לדמעה או שתיים להתגלגל על הלחי. קורונה - אני כבר לא יכול לשמוע או לקרוא את המילה ובכל זאת המונח קיים עם כל השפעותיו.
חיים כקבוצת סיכון לקוביד
אני יועץ התנהגותי (מתמחה בחתולים) מזה שש שנים ויש לי משרה חלקית בחברה בינונית. אני גר באזור ריין-מיין עם החבר שלי וסבתא חתולה מקסימה, המשפחה שלי גרה באותו מקום, ויש לי כמה מחלות כרוניות שמכניסות אותי לקבוצת הסיכון של קוביד. החיים שלי היו מתישים עוד לפני הקורונה, אבל עכשיו אני שם לב במיוחד כמה גרוע נהגתי לנהל את העתודות שלי. אני מרגישה תשושה עד אין קץ ובריאותי לקויה, בו זמנית חסרת מנוחה ומונעת.
עסקי החתולים שלי הצליחו די טוב עד כה. יש לי לקוחות נאמנים, פרסמתי שני מדריכים ואפילו הופיע בטלוויזיה. לפני המשבר נאלצתי לפעמים להמתין ארבעה עד שישה שבועות לפגישת ייעוץ ראשונית. ביליתי חלק גדול מהעבודה שלי עם הלקוחות שלי באתר או בסמינרים ארציים. אחת הסיבות שאני אוהב את העבודה הזו היא שהיא מפגישה אותי עם כל כך הרבה אנשים שונים והחתולים שלהם ומאפשרת לי לטעום מהעולם האישי שלהם.
היום ששינה הכל
ואז הגיע יום שישי ה-13 - למעשה זה יום המזל שלי! בספטמבר האחרון, למשל, ביום שישי ה-13, הגשמתי חלום אהוב והוצאתי את רישיון האופנוע שלי. כמובן, לעולם לא הייתי חושב שיום שישי, 13 במרץ, 2020 יהפוך את חיינו על פיה. באותו יום הבנתי שהנגיף החדש הזה יכול להפוך לבעיה גדולה יותר. ביטלתי את מסיבת יום ההולדת שלי שתוכננה למחרת ועדיין נאבקתי אם אני עלול להגזים.
ואז זה הלך ברצף מהיר. ביחסי העבודה שלי, נצטווינו מיד לעבוד מהבית ולתקשר רק באינטרנט. ברמה המקצועית, הסתגלנו במהירות למצב העבודה החדש ושומרים על מצב רוח טוב עם הומור גרדום. עסק החתולים שלי קרס לחלוטין בן לילה. תחילה המארגנים ביטלו את תאריכי הסמינרים שלי, ובמקביל הצעתי ללקוחותיי, לפני דרישות הממשלה, לקיים סמינרים פנים אל פנים כסמינרים ולעבור ביקורי בית מתוכננים להתייעצויות מרחוק באמצעות כלי מקוון. בשום מקרה לא רציתי לקחת סיכונים והיה לי עם ההצעות המקוונות שלי חלופה שנוסתה ונבדקה בהצלחה במשך שנים רבות. בעצם...
הבעיות הכלכליות לא מאחרות לבוא
כמעט אף אחד לא קיבל את ההצעה הזו. המחזור החודשי המתוכנן ירד כמעט לאפס תוך שבוע. אתה רוצה לחכות ולקבוע תור. בטח, אני מבין את זה. בהתחלה הכל הרגיש כמו בעיה זמנית - אולי עד חג הפסחא ואחריו החיים פשוט צריכים להמשיך. ניתן לגשר על מספר שבועות. עכשיו אנחנו בנקודה שבה כולנו צריכים לשים לב לפרנסתנו הכלכלית ולשקול מה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו. בן זוגי אינו רשאי לעבוד כרגע עקב עבודתו. אחי שוחרר אתמול. אני מאוד מודע מהדאגות הכלכליות של הלקוחות שלי - זה לא שונה לי ולמשפחתי. מצד שני, דחיית הייעוץ פירושה גיבוש התנהגות בעייתית ובכך לעיתים טיפול קשה. המצב הנוכחי מגביר את הלחץ של כל המעורבים – מעגל קסמים שחשוב לצאת ממנו. הרצון פשוט לעזור גובר בי – קולגות רבים שותפים לתחושה הזו. אתה חושב פחות על עצמך, ובכל זאת אני צריך להיזהר להמשיך לשלם את החשבונות שלי. "מאוחר יותר" החברה שלי, שאני מתלהב ממנה כבר כמעט שש שנים, אולי כבר לא קיימת.
אז בשבועיים האחרונים כמעט ולא יצאתי מהבית. זה מרגיש ארוך משמעותית. רק היום היה לי קשה מבחינה רגשית, אם כי אחרת אני אדם מאוד שמח. אני גם לא יכול להתלונן על חוסר העבודה. להיפך, אני מרגיש שאני עובד מסביב לשעון, למרות שאני מייצר מזה הכנסות קטנות להחריד. במקום זאת, מדובר בהגבלת נזקים ובחקירת אפשרויות חדשות. כשהפחד שלי לא תופס אותי, אני אפילו אופטימי לגבי העתיד ומפתח רעיונות איך אני יכול לתמוך בלקוחות שלי אפילו טוב יותר - עכשיו ו"אחרי הקורונה". הפחד מאיך שהדברים יימשכו איכשהו מהדהד בכל דבר.
קורונה עם חתול - קללה או ברכה?
בינתיים, סבתא החתולה שלי חושבת שהיא בגן עדן. מבחינתם, הקורונה יכולה פשוט להמשיך ככה. היא הייתה במרכז תשומת הלב מאז שאחותה מתה. עכשיו היא איתנו פחות או יותר מסביב לשעון, עוברת מחיק לחיק ומנקרת באוזנינו בעליזות כשהיא רוצה כך וכך. בקיצור: היא מפקפקת בכל החינוך הקודם שלי. מנות המזון שלהם הוגדלו הרבה לפני שהבנתי שנגמר נייר הטואלט שלנו והמדפים יתרוקנו לימים (או שבועות?).
למעשה, גם היינו צריכים להסתגל לדרך החדשה של העבודה המשותפת. פולי נאלצה ללמוד שאמא נוכחת אבל לא תמיד זמינה ושהמקלדת של המחשב הנייד חמימה מאוד אבל לא מקום מתאים במיוחד לשנת הצהריים שלה. היא כבר יודעת את כל זה, אבל היא נאלצה לנהל משא ומתן קשה בימים הראשונים אם אני לא יכול להיענות לחלוטין לרצונותיה. כך סבתא החתולה הקטנה שלי תמיד גורמת לי לחייך למרות כל דאגותיי - או לצחוק רועם כשהיא מבצעת את בדיקת כוח המשיכה עם העט שלי בפעם המי יודע כמה. כשחזרתי למחשב כמה שעות בכל פעם, זו היא שמזכירה לי בקול את ההפסקה שלי - לא תמיד בזמן מושלם עבורי, אבל פיתחנו אסטרטגיה טובה לעשות פשרות. וכך, במקביל, זהמצב חריג הוליד גישות ייעוץ חדשות, אותן אני מציע כעת בצורה ממוקדת על מנת להיות מסוגל לתפוס ולתמוך באנשים עם החתולים שלהם במשבר הנוכחי. אולי זו גם הזדמנות מצוינת שאנו מקבלים. בכל מקרה, אני נהנה מכל דקה עם סבתא החתולה המנומנמת באושר לצידי ואני אסירת תודה על האופטימיסט הקטן הזה.
